מקדיתא לצבעון

תקציר:

בדרך מקדיתא לצבעון אני מהרהר על אידאלים,
ופוגש ידידים ותיקים.
בצבעון אני מוצא קהילה קטנה וחמה 
שחיה בניסוי אקולוגי מתמיד

.

מפת המסלול

מהו אידאל אידאלי?

החופזה והבהילות בהן יצאתי מקדיתא ביום ראשון בבוקר גילו לי את הרגשתי הפנימית ביחס למקום. ובכן, מה לא היה בסדר? כמו תמיד, לא ידעתי איך לנסח את התחושה: "אנרגיות", "חיבור לא טוב", "כימיה"... כל אלה רק אמרו יותר עליי מאשר על היישוב. אבל במהלך ההליכה צפונה לכיוון צבעון התבהרה לה שאלה אחת מסוימת שהטרידה אותי - מה נקרא לשרת אידאל נעלה? משפחת בר נתן מקיימת את חייה לא מתוך יצרים, התבהמות או תאוות אלא מתוך שאיפה כנה לשרת מטרה נעלה מהם. ובכל זאת, התוצאה לא ערבה לחיכי. אז אם אני רוצה לשרת מטרה נעלה ממני, מה עליי לעשות? האם מימוש מלא של מורשתי התרבותית, קרי חיים לאור התורה, יביא אותי בהכרח לקיום שאינו מוצא חן בעיני, לקיום דומה לזה של משפחת בר-נתן? או שמא הוא אינו מוצא חן בעיני כי אני שבוי בתפיסה שגויה של המציאות?
העניין הוא שאם אני רוצה לחיות את חיי בשירות של אידאל נעלה, מתבקש לבחור באידאל הנעלה מכולם. אז נניח שאני בוחר לעבוד את אלוהים. האם אין דבקות חזקה מידי באידאל נעלה מידי מוציאה את האדם מן העולם?
רכבת המחשבות נעצרה בחריקה. מולי חצתה את הואדי להקת תנים.

מכרים ותיקים, עוד מימים ימימה

סיפור מורכב

נכנסתי ליישוב צבעון דרך החורש הצפוף המקיף אותו כמו קהל מעריצים צוהל. טיפסתי מעל הגדר המקיפה את היישוב והמשכתי בסבך חורש שכמו לא שם לב לגדר לכיוון הבתים שניבטו בביישנות בין עלי עצי האלון הצפופים, חלון פה, רעף שם, מצניעים את נוכחותם כמו לא ראויים לכל תשומת לב.

קיבוץ צבעון הוא סיפור מורכב, תרתי משמע. נעשה סיור ביישוב כדי להבין:
במזרח היישוב יש מספר בתי סוכנות ישנים, שרידים של תקופת היותו קיבוץ שגרתי, שרוב מי שמתגורר בהם כיום הם המשפחות שלא עזבו את הקיבוץ הישן ושואפות להרחיב אותו במסגרת של יישוב קהילתי. הבתים כאן אמנם התחילו כקוביות לגו זהות אך כיום כל אחת מעוטרת ומקושטת בצורה צבעונית אחרת לחלוטין משכנתה והתוצאה חמודה להפליא. אבל את המשפחות הגרות בשכונה זאת לא יצא לי לפגוש, לצערי. 

בונים מטבח ליורט ב"בית המלאכה"

אם מקיפים את היישוב בסיבוב דרך הצד הצפוני, מנווטים דרך שבילי החורש הצרים ובין האלונים מגלים מספר יורטים יפיפיים משובצים בדייקנות כמו אבני חן, מוקפים בפרחים וחפצי אומנות התלויים כמו תכשיטים על הענפים שסביב. השירותים פה הם שירותי קומפוסט, המקלחת חצי בחוץ ומשקה את הגינה, הכיור מזין מערכת "מים אפורים" והחשמל מגיע מהשמש. פה גרות המשפחות שהגיעו במסגרת המגמה הנגדית של היישוב - ההרחבה כקיבוץ אקולוגי. "מגמה נגדית" משום ששתי הקהילות מסוכסכות מאוד זו עם זו בכיפופי ידיים סביב עתיד היישוב.
יוצאים משכונת היורטים באחד משבילי החורש המתפתלים בין הסלעים עטורי הרקפות, עוברים לצד אוהלי המטיילים של מתנדבים ומתלמדים כאלה ואחרים הישנים ביער, עולים על הכביש המקיף הפנימי וממשיכים את הסיבוב דרומה. בדרך יש פנייה שמאלה לכיוון "בית המלאכה". כאן, בתוך האנגר ישן שנותר מימי הקיבוץ הישן יש שני שכנים: מחסן היבואן של ביגוד מהמזרח ו"בית המלאכה". בבית המלאכה שותפות שש ממשפחות גרעין הקיבוץ האקולוגי והן מקיימות בו פעילות יצירה רבה שעיקרה בניית יורטים לפי הזמנה וסטודיו לקרמיקה.

מכינים עוגות עם ילדי ביה"ס ב"מיזם"

חוזרים אל הכביש הפנימי וממשיכים את הסיבוב עד צד מזרח וכששומעים עיזים ותרנגולות פונים שמאלה לכיוון "המפעל" שכבר איננו מפעל. הגרעין הקיבוצי החדש לקח על המבנה בעלות ומקיים בו בית ספר יסודי ברוח החינוך הדיאלוגי ואת "המיזם" - מסגרת בה שותפות כעשר ממשפחות הקיבוץ האקולוגי ומהותו ניסיון משותף לקיום אוטרקי. פה אופים את הלחם המקומי המחולק חינם לכל משפחה, פה מייצרים את הגבינה מהעיזים המקומיות, פה בכל יום ראשון אוכלים ביחד צהרים והחידוש - הכל נעשה בשותפות עם ילדי בית הספר שמתחנכים בכל המלאכות. 
מאיפה הירקות? יש כמובן גם גינת ירק אקולוגית ואם רוצים להגיע אליה צריך לעלות למרכז היישוב.
יוצאים מרחבת החנייה של ה"מפעל" ועולים בשביל חורש נוסף בין השיחים עד שמגיעים לשכונת הפְּרִיקָסְטִים- שריד מימי היישוב כהיחאזות כשהמקום היה בסיס צבאי לכל דבר. במרכז מתחם הצריפים, על כרבע דונם מוקף גדר נגד עיזים וארנבות, משתרעת גינת ירק אורגנית שופעת בכל הירקות הרלוונטיים לסלט, מרק או תבשיל המושקית ממי גשמים ומדושנת על ידי זבל הקומפוסט של הבתים. מסביב לגינה מתגוררות עוד כמה משפחות מגרעין הקיבוץ האקולוגי בצריפים אותם הם שיפצו ברוח המקום. מכל הבתים, המרשים מכולם הוא ביתו של ראובן - ממש בראש הגבעה.


מיץ עננים

ראובן עלה לארץ מהולנד והוא גר כאן כבר כמה שנים יחד עם חברתו סורה, שוודית במקור ורקדנית בלהקת יסמין גודר, ושותף בחברה הנדסית המספקת פתרונות יצירתיים לבעיות מים. מאז שהוא הגיע הוא הצליח להפוך את התבנית הארכיטקטונית הכי גסה, הפְּרִיקָסְט, למלאכת מחשבת אקולוגית של חיסכון באנרגיה ובמים:

• את הקירות הפנימיים הוא ציפה בבוץ כדי לחזק את הבידוד ולהעלות את ה"מסה הטרמית" של הבית כך שבלילה הוא חם כי התחמם במהלך היום, וביום הוא קר כי הוא התקרר במהלך הלילה
• את המרפסת שבצידו הדרומי של הבית ראובן סגר עם זגוגיות כפולות שהוא קיבל בחינם ממפעל הזכוכית הממוגנת של קיבוץ צובה - פסולות בגלל פגמים שוליים. וכך, בעוד בקיץ זווית השמש גבוהה ולכן אינה מחממת את החלונות עצמם אלא רק את הגג, בחורף קרני השמש נמוכות יותר והן מאירות על הזגוגיות והחלל הסגור הופך למעשה לחממה המחממת את כל הבית. הפטנט הזה חוסך המון מהאנרגיה שהייתה נדרשת למיזוג
• השירותים מנותקים מהמים ובמקומם הציב ראובן אסלה חלופית שהיא למעשה דלי עם מושב מעוצב. במקום "להוריד את המים" בניאגרה מוסיפים עלים או נסורת וכל כמה ימים מרוקנים את הדלי (שאינו מסריח בכלל, אגב) למיכל קומפוסט שהופך את הכל לדשן. כך חוסכים לא פחות מ-40% מצריכת המים הביתית!
• בתחתית הקיר המערבי של הבית הוא פרץ פתח קטן שמנצל את הרוחות המערביות שנושבות כדי לייצר "מזגן טבעי" בקיץ
• מרזבי הגג אוספים את כל מי הגשם שנוחתים עליו לתוך שני מיכלים גדולים מאחורי הבית שמודבק עליהם הסטיקר "מיץ עננים". הכמות האצורה בשני המיכלים מספיקה לכל תצרוכת המים של הבית למשך לא פחות מעשרה וחצי חודשים בשנה, וכל המים מהמקלחת ומהכיור מנותבים להשקיית הגינה

אקולוגיה של אנשים

מכל הפרויקטים הקהילתיים השונים בהם ביקרתי עד עתה הניסיון המוצלח ביותר הוא כנראה גרעין הקיבוץ האקולוגי בצבעון. עולה בי חמימות נעימה כשאני נזכר באנשים, בנוף ובעיקר באווירה החברתית - אמנם אין "שיתוף כלכלי" נוסח הקיבוץ הקלאסי אבל מכינים את האוכל ביחד, אוכלים ביחד, עובדים ביחד ומגדלים את הילדים ביחד. רוב האנשים מתפרנסים ביישוב או קרוב אליו ואורח החיים קרוב מאוד לבית ולקהילה, סדר היום מוכתב על ידי סדרי העדיפויות המשפחתיים והאישיים ולא הכלכליים מה שמשווה לכל הקהילה ארגון הרבה יותר ספונטאני וטבעי.

ראובן נתן על הנושא תובנה חשובה. הוא אמר לי בהזדמנות "הבנתי שאקולוגיה זה בהכרח גם קהילה. אי אפשר להפריד ביניהם. כי אקולוגיה, בהבנה המהותית שלה, זה אדם שחי במודעות לכל יחסי הגומלין שלו עם מה שסביבו ובשביל זה חייבים גם קהילה. אם אתה טוב לטבע שסביבך אבל רע לאנשים שסביבך אז פספסת את כל העניין. באוסטרליה למשל, חייתי שם ולמדתי במקום מדהים. אנשים חיו שם בגן עדן של שפע, לא יאומן, בתוך יער גשם. אבל מבחינת יחסי האנוש זה היה גיהנום - תככים, מריבות, השמצות. היה בלתי אפשרי לחיות שם, סבל, ולא בגלל הטבע - בגלל האנשים..."

קיבוץ צבעון נטמע בחורש. ברקע: כפר גוש חלב

בחלק הבא: הקיבוץ מת יחי הקיבוץ

קריאה נוספת:

• מאמר של חבר קומונה לשעבר על קהילות וקיימות - קישור
• ראיון עם ראובן בכנס קהילות אקולוגיות ב08' - קישור 
• סורה ממליצה על שיר מתוך "האלבום של החורף מבחינתי": Explotions in the sky - Last known surroundings
• ראובן ממליץ על הספר "sex, spirituality, ecology: a breif history of everything" של הפילוסוף האמריקאי Ken Wilber