תקציר:
אני חושב על הפתעות ומגיע ל"גינת שלום" שם אני מקבל הלם תרבות,
אני חושב לברוח אבל מתעשת בזמן ומתחיל ללמוד על הפילוסופיה
אני ואורחת נוספת של "מטע אם" בכליל יצאנו יחד את כליל ועלינו מנחל ינוח המלא בנוכחותו המרושעת של הביוב המקומי לגבעה הסמוכה דרך מזבלת הכפר ג'ת. החוויה לא הייתה נעימה במיוחד, אבל כשחצינו את הכביש ועלינו בגבעה כמו נשטפנו מהכל. שם, בתוך הסבך הטבעי של החורש משתרגים שבילים פתלתלים, ערוגות ירק, אוהלים, בוסתנים וצריפים ברשת אורגנית ונפלאה של קהילה קטנה ושכונתית. המשכתי אל המבנה המרכזי של הגבעה, הוא "בית האם", הבנוי כמו תיבה מרועפת והמשמש כמרכז חיי השבט. בחוץ מצאתי את ג'ק (אותו הכרתי בכליל) מבשל ארוחת צהרים על מדורה ולאחר ברכת שלום נכנסתי פנימה מבעד לדלת הברזל והזכוכית כדי להניח את התרמיל.
בפנים נפער היכל מפתיע בגודלו הבנוי משני מפלסים. בגובה הכניסה ומשמאל לה נמצא חלל המטבח המרוצף והמרוהט בעץ, שמעל הכיור שלו מוצב מדף נירוסטה ארוך ורחב שהוא המשך הרצפה של המפלס השני, הגבוה. מימין לגרם המדרגות העולה למפלס הגבוה מחובר חדר נוסף ובו תנור בוץ אותו מקשטות שתי נשים צעירות, יפות וחייכניות. אני מחייך חזרה במבוכה. אני עולה במדרגות האבן- חלקן אבני גוויל, חלקן אבנים מסותתות וחלקן סלע התשתית ואני נעמד בקצה של היכל רחב ומואר הבנוי עץ ברוחב כחמישה מטרים ובאורך כעשרים שצידו הצפוני הוא חלון ארוך המשקיף על נוף גבעות החורש המתגלגל מכליל ועד לים. רצפת ההיכל היא מחצלת ענקית בצבע השמנת שעליה מונחים מזרונים דקים וכריות. על הקירות פוסטרים רבים עם הסברים, דיאגרמות ותרשימים שאני לא מצליח לפענח כמו "לוח הצולקין" ו- "טכנולוגיית הטלפתיה החדשה" ולוח מחיק עליו מצויירים סמלים מוזרים עם קוים המחברים ביניהם, מנטרות יומיות והנחיות למשפחה ולצבע היומיים. לכל אורכו של ההיכל פרושה יריעת בד ארוכה אותה תופר אדם בשם עידו לטיפי (אוהל אינדיאני) בעזרת מכונת התפירה שלצד הקיר הפועלת על חשמל סולארי. אני סוקר את ההיכל לאט לאט ולא מבין שום דבר. מה זה המקום הזה? לאן הגעתי? במה האנשים פה מתעסקים? אני חש כמי שהגיע בגיל היסודי לכיתת מתימטיקה בתיכון והביט בלוח.
"באיזה תאריך נולדת?" שואל אותי עידו. הוא שולף מכשיר המורכב משלושה גלגלי קרטון ומתחיל לסובב אותם. הוא קופא, בוהה ואז פולט: "לא יאומן, אתה הלך שמיים לונרי אדום ובאת בדיוק בהתחלה של גל הלך השמיים, פשי-יא איזה סנכרון!". רגע, רגע, מה זה, מה הכוונה, מה זה אומר? עידו מקריא לי את הקודים וההסברים המפרשים את מהותו של הלך השמיים הלונרי (ירחי) ואני מופתע לשמוע תיאור משכנע מאוד של הדמות שלי ושל הדברים שאני אוהב. זה לא ייתכן! "לא יאומן שהגעת דווקא היום. אתה ידעת שהיום זה היום המגנטי של הגל שלך?" מה פתאום, מה זה יום מגנטי? עידו מפליג בהסברים אבל כוסי מתמלאת מהר מאוד ואז עמוס ומוצף בפרטיו המדהימים של עולם תוכן חדש וזר לחלוטין אני נכנס להלם ועיניי מזדגגות.
פעור פה אני מדדה החוצה ומתיישב על ספסל האבן שמחוץ לבית האם.
היגיון עכו"ם
אני מעסיק את עצמי בהיכרויות ובמטלות קהילתיות שונות על מנת לרכך את עוצמת השאלות שמציקות לי והקהילה מספקת לי שפע של הזדמנויות. הלך השמיים הוא היום ב"משפחה" כלומר בקבוצת הסימנים שאחראית על הבישול והניקיון וה"צבע" שלי, אדום, הוא גם הצבע היומי כלומר שעליי לצאת לטפח את הקהילה מבחוץ בעבודה בגינה וכיוב'. נוסף על כך, בגלל שהגעתי ביום כזה "מסונכרן" מציעים לי הצעה נדירה להישאר לכל הגל. מהו גל? גל הוא פרק זמן של שלושה-עשר ימים, המתחיל בשער "מגנטי" ומסתיים בשער "קוסמי". רק אנשים שמגיעים בשער, כלומר בתחילת גל או בסופו יכולים להישאר לגל שלם והשאר יתבקשו לעזוב לאחר יום. ומשום שאני חש שעקרונות ה"סנכרון" תופסים פה קדימות על רצונות האנשים אני חש את נפשי מתפתלת באי נוחות, אבל צירוף המקרים מזמר פיתוי עתיק של הבנת הגורל, פיתוי המלחשש שייתכן שנועדתי להגיע ולהישאר, שזה בעצם סימן. אבל האם לא אני הוא זה שבחר להגיע לכאן דווקא היום? לא מוצאת חן בעיניי הפקעתו של חופש הבחירה שלי, כמו שלא מוצאת חן בעיניי תודעה של כלי ריק. אינני אוהב אנשים המכוונים את חייהם בעיוורון לפי התחזיות העמומות והשרלטניות של האסטרולוגיה ואני מיד מצמיד לאנשי הקהילה גנאי - "עובדי כוכבים ומזלות" ונתקף פחד שהם יחטפו את נפשי.
אבל יצאתי לדרכי על מנת לפגוש קהילות ודעות שונות ממני וזה בינתיים, בין אם אני נשאר או לא, מה שאני מתכוון לעשות. הלכתי לישון מסויג ומבולבל ולמחרת נכנסתי לבית האם והתחלתי לקרוא את הספרים השונים החל בלוח השנה עצמו על הסבריו הרבים. למדתי שתאריך הלידה חוזר לסימן הלידה המקורי בגיל 52, משום שסימן הלידה תלוי בלוח הצולקין לו מחזור של 260 יום והוא מתאפס ביחס ללוח השנה השמשי רק כל 52 שנה. בהתאם לכך, בכל שנה יום ההולדת נופל על שילוב שונה של טונים (אחד מ13) וסימנים (אחד מ20). מיפיתי את "תאריכי יום ההולדת" שלי עד גיל 45 והתעכבתי על "המהות השנתית" הנוכחית שלי- מראה לבנה מגנטית. כשקראתי מה משמעות הצירוף גיליתי להפתעתי הרבה את אותם הדימויים שבהם בחרתי לתאר את המסע שלי: היכל מראות, שיקוף של אנשים, יצירת תכלית, איחוד וכיוב'. ובנוסף, האדם שהזמין אותי לקהילה ושאיתו הכי התחברתי, ג'ק, נולד כמראה לבנה. "איזה שטויות", חשבתי לעצמי, "הכל צירופי מקרים, זה עובד כמו באסטרולוגיה", אז קראתי על כל הטונים ועל כל הסימנים וניסיתי למצוא צירוף נוסף שיהדהד בעוצמה כזו את מחשבותיי ולא הצלחתי. יוני, אחד מאנשי הקהילה, התיישב לידי.
"תגיד" שאלתי, "אתה מאמין בכל העניין הזה?" לא יודע למה שאלתי שאלה כל כך בוטה את אחד מחברי הקהילה, אבל הוא התעלם מהעלבון הסמוי וענה בכנות: "תשמע, אין פה במה להאמין. זה כלי, או שזה עובד או שזה לא עובד. ואם זה עובד לך ועוזר, אז מה הבעיה?". הצדק עימו, ממה אני מפחד? אולי אני מחפש תירוצים לעזוב כי אני מפחד מהזרות, מפחד להתחייב לקהילה שאני לא מכיר למשך שלושה-עשר יום, מפחד לשנות את התוכניות שלי, מפחד לשים את עצמי במקום של חניך טירון ובכל מקרה אני מונע כאן מדחפי פחד ולא מרצון רציני.
שאלתי את יסמין, אשתו של עידו, מה הסיבה שכל כך מקפידים על הנושא של הכניסה והיציאה בגלים והיא אמרה "כי אחרת היה נהייה פה כאוס. אנחנו הרי היפים, והמסגרת המחייבת עוזרת למקד את העשייה". התרשמתי מכנות התשובה ומההיגיון המפוכח שלה אבל כשהיא אמרה לי את זה חשתי שההודאה על כך שהיא "היפית" לא באה כהומור עצמי אלא דווקא כהתרסה לועגת כלפי, כאילו היא רצתה לומר לי שהיא יודעת מה אני חושב עליה. "נו אז מה החלטת, אתה נשאר לכל הגל?"
- "אני לא יודע, עוד לא החלטתי, אני מתלבט. יש לי תוכניות..."
- "טוב בסדר, אבל כדאי שתחליט בקרוב, כי היום בערב יש מעגל קורט-אוף-קין {court of kin- מעגל התייעצות שבטי} כדי להסתנכרן לגל וכדאי שכולם ידעו מה קורה איתם שם". נחרדתי, כמה מאוד לא היפי מצידה! אבל הצדק עימה, זה לא יפה מצידי להגיע כאורח לא צפוי וגם לא להגיד עד מתי אני נשאר, אך לא הרגשתי בשל להחליט כי עדיין חששתי מהזרות של המקום ומהסטייה מהתוכנית. למעשה, רק תוך כדי המעגל, כשכל אחד בקהילה מתאר את התחושות שלו ואת התהליך שהוא רוצה לעבור במהלך הגל הקרוב הבנתי שאני צריך להישאר- הבנתי שנקודת ההכרעה הזו היא-היא התהליך שלי, מהותו ונקודת המבחן שלו. האם לא ביקשתי לצאת מעצמי ולפגוש אנשים שונים ממני? האם לא חיפשתי לשמוע דעות שונות על המציאות? הנה כאן יש דוגמא לקהילה שונה מאוד שמוכנה לקבל אותי כאורח ללא פחות מאשר שלושה-עשר ימים שלמים ולחיות איתם כחבר מלא. איך אני יכול לצפות להתחבר עם בדואים ועם חרדים וכיוב' אם אני לא מסוגל לחיות עם הגלקטיים? דווקא בגלל אי הנוחות עליי להישאר. ולפתע אני מבחין שבעצם נסגר עליי מעגל של משאלה ואני מגלה את ההפתעה- הנה תפילתי ל"יציאה מעצמי" נענתה, ובין רגע התפוגגו החששות והפחדים והתמלאתי בשמחה רעננה של ריקנות מוכנה ללמידה.
ועכשיו קצת רקע תיאורטי...
על הפילוסופיה הגלקטית בקצרה
את מסגרת החיים והעבודה הרוחנית שלהם מבססים הגלקטיים בעיקר על ספריו של חוסה ארגלס, חוקר אמריקאי שחקר את קברו של כהן המאיה הקדום וָאלוּם וְוֹטָן ותיקשר אותו לעולמנו. מה הכוונה? כל ספריו המאוחרים של חוסה ארגלס הנוגעים לנושא "חוק הזמן" חתומים "וָאלוּם וְוֹטָן/חוסה ארגלס" והגלקטיים מאמינים שהספר עצמו נכתב ע"י רוחו של וָאלוּם וְוֹטָן השוכנת במרחב הנוּאוֹספרי (הסבר על הנוּאוֹספרה בהמשך). "חוק הזמן" והנוּאוֹספרה הם שני מרכיבי היסוד בתפיסת עולמם.
גישת הגלקטיים היא גם מאוד סינקרטיסטית ואקלקטית והיא מאגדת לתוכה גם את האיי-צ'ינג ("ספר התמורות" הסיני) ושלל גישות מיסטיות ודתיות שונות כולל קבלה ודרואידיזם מתוך הבנה שכל הגישות מתארות את אותו חיבור על-הכרתי למימד העליון של הזמן ולמבנה המציאות.
לוח השנה
השנה השמשית הגלקטית מתחילה בתאריך 26/7 על הלוח הגרגוריאני (האזרחי) לו הם בזים כלוח נחות, מעוות, דיס-הרמוני ומנותק מהגלקסיה והיא מורכבת מתדרים וקצבים מקבילים וחופפים, חלקם מנותקים לחלוטין ממחזור השמש. מהקצר לארוך:
כפועל יוצא של לוח השנה השונה בתכלית של הגלקטיים תחושת הזמן והתנהלות החיים בקהילה הם שונים מאוד מאלו שביישוב רגיל.
הכל צפוי?
בשלב כלשהו התחילה להציק לי שאלת הבחירה החופשית. יסמין במקרה הייתה בבית-האם אז הפניתי את השאלה אליה: אם הסנכרון קובע את הכל, כולל את ההחלטות שלנו, אז איפה יש לנו בחירה חופשית? אם כל ההיסטוריה מכוונת על ידי הביוספירה ליצירת הנואוספירה אז מה זה אומר על החופש שלי לבחור למפלגה מסוימת? יסמין אומרת שזה לא סותר ומצטטת את התלמוד- "הכל צפוי והרשות נתונה". אני מקשה ואומר שיש פה בעיה- האם אני יכול לבחור שלא להיות מסונכרן? לבחור לעשות כל יום הפוך ממה שממליץ לוח השנה? יסמין לא מבינה את השאלה. אני מסביר שוב ומדגים שיש כאן פרדוקס- שגם פעולה "לא מסונכרנת" חייבת להיות מסונכרנת ואז בעצם הסנכרון מאבד את משמעותו. עידו מצטרף לדיון ואומר לי בפשטות: "יש לך בחירה חופשית אבל אתה גם חלק ממשהו יותר גדול ומסונכרן, כל מה שתעשה יהיה בסנכרון". כשהצגתי לו את הפרדוקס הלוגי עידו אמר שאני מתעסק במילים ושאין לזה חשיבות. כיצד ייתכן שגם מעשי רוע הם חלק מהסנכרון, שגם טעויות ואי הבנות הן חלק מהסנכרון? כיצד יכול להיות שהבחירה החופשית הפרועה שלי היא חלק מסדר גבוה יותר? אמנם לא מצאתי תשובה, אבל כשפתחתי את היומן וראיתי שהיום היה יום "לוחם בלתי תלוי צהוב" גיליתי לתדהמתי הרבה שהמנטרה שלו אומרת: "אני מגדיר על מנת לפקפק, מודד את חוסר הפחד. אני אוטם את שפיעת הבינה על ידי הטון הבלתי תלוי של הצורה. אני מונחה על ידי הכוח של הבחירה החופשית". וכשחיברתי את אירועי יום האתמול עם השיחה של היום ועם העבודה שעשיתי בגינה המנטרה היומית גרמה לי דווקא להרגיש מושפל, מאוכזב וקטן. מסתבר שלא כיף להרגיש מסונכרן.
(משמאל- תרשים הגל המתחיל בקצה השמאלי העליון, מימין- תרשים הכוחות היומיים כשבמרכז הלוחם הצהוב עם סימן השאלה שלו, מתחת- המנטרה היומית הנבנית משילוב של תכונות הטון והסימן היומיים)
נו מילא, אם כבר אני כלי ריק שממלא את רצון קונו מוטב לעשות זאת בלב שלם. מה הקין של מחר? אדמה אדומה אוברטון. אחלה, יום אדום זה יום שלי לעבוד בחוץ ואם כבר הסימן הוא אדמה נעבוד קצת בגינה. ומה המנטרה? "אני מייפה כוח כדי להתפתח, מצווה על סנכרון..." מדויק להפליא. נפלא.
פעור פה אני מדדה החוצה ומתיישב על ספסל האבן שמחוץ לבית האם.
 | |
|
אני מעסיק את עצמי בהיכרויות ובמטלות קהילתיות שונות על מנת לרכך את עוצמת השאלות שמציקות לי והקהילה מספקת לי שפע של הזדמנויות. הלך השמיים הוא היום ב"משפחה" כלומר בקבוצת הסימנים שאחראית על הבישול והניקיון וה"צבע" שלי, אדום, הוא גם הצבע היומי כלומר שעליי לצאת לטפח את הקהילה מבחוץ בעבודה בגינה וכיוב'. נוסף על כך, בגלל שהגעתי ביום כזה "מסונכרן" מציעים לי הצעה נדירה להישאר לכל הגל. מהו גל? גל הוא פרק זמן של שלושה-עשר ימים, המתחיל בשער "מגנטי" ומסתיים בשער "קוסמי". רק אנשים שמגיעים בשער, כלומר בתחילת גל או בסופו יכולים להישאר לגל שלם והשאר יתבקשו לעזוב לאחר יום. ומשום שאני חש שעקרונות ה"סנכרון" תופסים פה קדימות על רצונות האנשים אני חש את נפשי מתפתלת באי נוחות, אבל צירוף המקרים מזמר פיתוי עתיק של הבנת הגורל, פיתוי המלחשש שייתכן שנועדתי להגיע ולהישאר, שזה בעצם סימן. אבל האם לא אני הוא זה שבחר להגיע לכאן דווקא היום? לא מוצאת חן בעיניי הפקעתו של חופש הבחירה שלי, כמו שלא מוצאת חן בעיניי תודעה של כלי ריק. אינני אוהב אנשים המכוונים את חייהם בעיוורון לפי התחזיות העמומות והשרלטניות של האסטרולוגיה ואני מיד מצמיד לאנשי הקהילה גנאי - "עובדי כוכבים ומזלות" ונתקף פחד שהם יחטפו את נפשי.
אבל יצאתי לדרכי על מנת לפגוש קהילות ודעות שונות ממני וזה בינתיים, בין אם אני נשאר או לא, מה שאני מתכוון לעשות. הלכתי לישון מסויג ומבולבל ולמחרת נכנסתי לבית האם והתחלתי לקרוא את הספרים השונים החל בלוח השנה עצמו על הסבריו הרבים. למדתי שתאריך הלידה חוזר לסימן הלידה המקורי בגיל 52, משום שסימן הלידה תלוי בלוח הצולקין לו מחזור של 260 יום והוא מתאפס ביחס ללוח השנה השמשי רק כל 52 שנה. בהתאם לכך, בכל שנה יום ההולדת נופל על שילוב שונה של טונים (אחד מ13) וסימנים (אחד מ20). מיפיתי את "תאריכי יום ההולדת" שלי עד גיל 45 והתעכבתי על "המהות השנתית" הנוכחית שלי- מראה לבנה מגנטית. כשקראתי מה משמעות הצירוף גיליתי להפתעתי הרבה את אותם הדימויים שבהם בחרתי לתאר את המסע שלי: היכל מראות, שיקוף של אנשים, יצירת תכלית, איחוד וכיוב'. ובנוסף, האדם שהזמין אותי לקהילה ושאיתו הכי התחברתי, ג'ק, נולד כמראה לבנה. "איזה שטויות", חשבתי לעצמי, "הכל צירופי מקרים, זה עובד כמו באסטרולוגיה", אז קראתי על כל הטונים ועל כל הסימנים וניסיתי למצוא צירוף נוסף שיהדהד בעוצמה כזו את מחשבותיי ולא הצלחתי. יוני, אחד מאנשי הקהילה, התיישב לידי.
"תגיד" שאלתי, "אתה מאמין בכל העניין הזה?" לא יודע למה שאלתי שאלה כל כך בוטה את אחד מחברי הקהילה, אבל הוא התעלם מהעלבון הסמוי וענה בכנות: "תשמע, אין פה במה להאמין. זה כלי, או שזה עובד או שזה לא עובד. ואם זה עובד לך ועוזר, אז מה הבעיה?". הצדק עימו, ממה אני מפחד? אולי אני מחפש תירוצים לעזוב כי אני מפחד מהזרות, מפחד להתחייב לקהילה שאני לא מכיר למשך שלושה-עשר יום, מפחד לשנות את התוכניות שלי, מפחד לשים את עצמי במקום של חניך טירון ובכל מקרה אני מונע כאן מדחפי פחד ולא מרצון רציני.
שאלתי את יסמין, אשתו של עידו, מה הסיבה שכל כך מקפידים על הנושא של הכניסה והיציאה בגלים והיא אמרה "כי אחרת היה נהייה פה כאוס. אנחנו הרי היפים, והמסגרת המחייבת עוזרת למקד את העשייה". התרשמתי מכנות התשובה ומההיגיון המפוכח שלה אבל כשהיא אמרה לי את זה חשתי שההודאה על כך שהיא "היפית" לא באה כהומור עצמי אלא דווקא כהתרסה לועגת כלפי, כאילו היא רצתה לומר לי שהיא יודעת מה אני חושב עליה. "נו אז מה החלטת, אתה נשאר לכל הגל?"
- "אני לא יודע, עוד לא החלטתי, אני מתלבט. יש לי תוכניות..."
- "טוב בסדר, אבל כדאי שתחליט בקרוב, כי היום בערב יש מעגל קורט-אוף-קין {court of kin- מעגל התייעצות שבטי} כדי להסתנכרן לגל וכדאי שכולם ידעו מה קורה איתם שם". נחרדתי, כמה מאוד לא היפי מצידה! אבל הצדק עימה, זה לא יפה מצידי להגיע כאורח לא צפוי וגם לא להגיד עד מתי אני נשאר, אך לא הרגשתי בשל להחליט כי עדיין חששתי מהזרות של המקום ומהסטייה מהתוכנית. למעשה, רק תוך כדי המעגל, כשכל אחד בקהילה מתאר את התחושות שלו ואת התהליך שהוא רוצה לעבור במהלך הגל הקרוב הבנתי שאני צריך להישאר- הבנתי שנקודת ההכרעה הזו היא-היא התהליך שלי, מהותו ונקודת המבחן שלו. האם לא ביקשתי לצאת מעצמי ולפגוש אנשים שונים ממני? האם לא חיפשתי לשמוע דעות שונות על המציאות? הנה כאן יש דוגמא לקהילה שונה מאוד שמוכנה לקבל אותי כאורח ללא פחות מאשר שלושה-עשר ימים שלמים ולחיות איתם כחבר מלא. איך אני יכול לצפות להתחבר עם בדואים ועם חרדים וכיוב' אם אני לא מסוגל לחיות עם הגלקטיים? דווקא בגלל אי הנוחות עליי להישאר. ולפתע אני מבחין שבעצם נסגר עליי מעגל של משאלה ואני מגלה את ההפתעה- הנה תפילתי ל"יציאה מעצמי" נענתה, ובין רגע התפוגגו החששות והפחדים והתמלאתי בשמחה רעננה של ריקנות מוכנה ללמידה.
 |
| טיפי המדיטציה. ברקע- בית האם |
על הפילוסופיה הגלקטית בקצרה
את מסגרת החיים והעבודה הרוחנית שלהם מבססים הגלקטיים בעיקר על ספריו של חוסה ארגלס, חוקר אמריקאי שחקר את קברו של כהן המאיה הקדום וָאלוּם וְוֹטָן ותיקשר אותו לעולמנו. מה הכוונה? כל ספריו המאוחרים של חוסה ארגלס הנוגעים לנושא "חוק הזמן" חתומים "וָאלוּם וְוֹטָן/חוסה ארגלס" והגלקטיים מאמינים שהספר עצמו נכתב ע"י רוחו של וָאלוּם וְוֹטָן השוכנת במרחב הנוּאוֹספרי (הסבר על הנוּאוֹספרה בהמשך). "חוק הזמן" והנוּאוֹספרה הם שני מרכיבי היסוד בתפיסת עולמם.
- "חוק הזמן" הוא גישתם המטפיזית לפיה הזמן כמימד רביעי אינו מימד של מרחב אלא מימד עליון בו הכל מתרחש בהווה תמידי אינסופי. על פי הבנתם תחושת הכיווניות של הזמן שלנו היא אשליה והזמן הוא בעצם רדיאלי ושקצב "סיבובו" משפיע הרמונית ופרקטלית על פי התדר האוניברסלי 13:20 הנמצא בכל: את השנה הם מחלקים ל-13 ירחים, יש לנו 13 מפרקים בגוף ו-20 אצבעות וכיוב'. מעבר לכך, מכיוון שגם תודעה וגם זמן הם מהויות בלתי-פיסיקליות הן קשורות זו בזו ומורכבות זו מזו כלומר רק תודעה יכולה לחוות את מימד הזמן.
- הנוּאוֹספרה - התודעה הפלנטרית. לדעתם של הגלקטיים כל כדור הארץ הוא אורגניזם ביו-גיאו-כימי אחד ("הביוספירה") המתפתח זה כמה מיליארדי שנים לקראת תודעה ובמסגרת תהליך מכוון ובלתי נמנע זה הוא "המציא" את האדם כדי שיתפקד כמעין "תאי מוח" טלפתיים שירכיבו את הכרתו. חלק בלתי נפרד ובלתי נמנע של התהליך הוא השלב האלים וההרסני הנוכחי של ימינו אותו הם מכנים "הטכנוספירה" ושמטרתו להביא את האנושות על ידי סבל משותף לתודעה פלנטרית. על פי הגלקטיים הנוּאוֹספרה היא רובד פיזי של האטמוספירה השוכנת על גבול השדה המגנטי של כדור הארץ והיא מכילה באופן לא מודע לעצמו את כל תוכניות החיים וכל הנשמות שהיו ויהיו אותם היא מסוגלת לשדר לכל אדם שהכרתו צלולה מספיק.
- הן רעיון הביוספירה והן רעיון הנואוספירה פותחו על ידי הוגי דעות ומדענים אירופיים במחצית הראשונה של המאה שעברה ומוכרים למדע, אך רעיון הנואוספירה טרם הוכח ו"חוק הזמן" אינו מעוגן בשום תורה פיסיקלית מקובלת.
- לגלקטיים גם פרשנות מיוחדת להיסטוריה האנושית. על פי ספירת המאיה "ההיסטוריה" התחילה לפני 5100 שנה בנקודת זמן מאוד ספציפית של המצאת הזמן המלאכותי כלומר חלוקת השנה ל-12 ירחים ואת היום ל-12 שעות של 60 דקות (ה"תדר" 12:60). שגיאה קטלנית זו של סטייה מהמזמן הטבעי של 13:20 ילדה את הטכנוספירה ולכן היא שלב הכרחי בהתבגרות האנושות לקראת הפצעת הנוּאוֹספירה, אך המצאת הזמן המלאכותי עדיין לא שיחררה את האנושות מהתדר הטבעי ולכן כל מהלך ההיסטוריה האנושית מתואר כמחזורים של 13 או 20.
- המאיה והאמת על סוף העולם - סיומם של 13 "בָּקְטוּנִים" או ספירות ארוכות יקרה ביום הקצר של שנת 2012, ומכאן נבואות הזעם על קץ העולם. אך המאיה לא התכוונו לקץ העולם אלא לקץ ההיסטוריה ולכן הגלקטיים מאמינים שבתאריך הזה יחל העידן החדש של התמוטטות הטכנוספירה והפצעת הנוּאוֹספירה.
- מה המוטו? את המעבר בין הזמן המלאכותי לזמן הטבעי הם מסכמים בסיסמא "time is art" שהיא פראפראזה על הביטוי "time is money" שלדעתם מסמל את תפיסת העולם המעוותת של הטכנוספירה. הם גם נוטים לכתוב את הסיסמא שלהם במשוואה המופרכת T(e) = ART כלומר שאנרגיה כפונקציה של זמן מייצרת אומנות או יופי, או כל מה שמעוצב על ידי הזמן הופך לאמנות.
- אז מה עושים בתכ'לס? משימתם החדשה של בני האדם היא אם כן "להסתנכרן" עם הזמן הטבעי, להתאמן בטלפתיה על מנת לחזק את הכרתה של הנואוספירה ולהתכונן לימי הזעם של קריסת הטכנוספירה.
גישת הגלקטיים היא גם מאוד סינקרטיסטית ואקלקטית והיא מאגדת לתוכה גם את האיי-צ'ינג ("ספר התמורות" הסיני) ושלל גישות מיסטיות ודתיות שונות כולל קבלה ודרואידיזם מתוך הבנה שכל הגישות מתארות את אותו חיבור על-הכרתי למימד העליון של הזמן ולמבנה המציאות.
לוח השנה
השנה השמשית הגלקטית מתחילה בתאריך 26/7 על הלוח הגרגוריאני (האזרחי) לו הם בזים כלוח נחות, מעוות, דיס-הרמוני ומנותק מהגלקסיה והיא מורכבת מתדרים וקצבים מקבילים וחופפים, חלקם מנותקים לחלוטין ממחזור השמש. מהקצר לארוך:
- מחזור של 4 ימים לפי צבע הסמלים אדום-לבן-כחול-צהוב
- מחזור של 5 ימים לפי "משפחות" סמלים
- מחזור "שבוע" של 7 ימים לפי 7 הצ'אקרות שבגוף האדם
- מחזור של 13 יום של "גל גלקטי"
- מחזור "וינילים" של 20 יום- שאינו בשימוש נרחב
- חודש ירחי של 4 שבועות או 28 יום
- "טירות" המאגדות 4 גלים או 52 יום
- "עונות גלקטיות" של 65 ימים
- צולקין אחד של 260 יום. בכל צולקין יש:
- 20 גלים גלקטיים רגילים
- חמש "טירות"
- ארבע "עונות"
- שנה שמשית של 365 יום. ובכל שנה יש "גל גלקטי גדול" של 13 ירחים + יום נוסף המשלים את הספירה ל-365 ונקרא "יום מחוץ לזמן" והוא מיועד לפסטיבלים עולמיים ואינו נכלל בשום ספירה, הרמוניה או מחזור
כפועל יוצא של לוח השנה השונה בתכלית של הגלקטיים תחושת הזמן והתנהלות החיים בקהילה הם שונים מאוד מאלו שביישוב רגיל.
הכל צפוי?
בשלב כלשהו התחילה להציק לי שאלת הבחירה החופשית. יסמין במקרה הייתה בבית-האם אז הפניתי את השאלה אליה: אם הסנכרון קובע את הכל, כולל את ההחלטות שלנו, אז איפה יש לנו בחירה חופשית? אם כל ההיסטוריה מכוונת על ידי הביוספירה ליצירת הנואוספירה אז מה זה אומר על החופש שלי לבחור למפלגה מסוימת? יסמין אומרת שזה לא סותר ומצטטת את התלמוד- "הכל צפוי והרשות נתונה". אני מקשה ואומר שיש פה בעיה- האם אני יכול לבחור שלא להיות מסונכרן? לבחור לעשות כל יום הפוך ממה שממליץ לוח השנה? יסמין לא מבינה את השאלה. אני מסביר שוב ומדגים שיש כאן פרדוקס- שגם פעולה "לא מסונכרנת" חייבת להיות מסונכרנת ואז בעצם הסנכרון מאבד את משמעותו. עידו מצטרף לדיון ואומר לי בפשטות: "יש לך בחירה חופשית אבל אתה גם חלק ממשהו יותר גדול ומסונכרן, כל מה שתעשה יהיה בסנכרון". כשהצגתי לו את הפרדוקס הלוגי עידו אמר שאני מתעסק במילים ושאין לזה חשיבות. כיצד ייתכן שגם מעשי רוע הם חלק מהסנכרון, שגם טעויות ואי הבנות הן חלק מהסנכרון? כיצד יכול להיות שהבחירה החופשית הפרועה שלי היא חלק מסדר גבוה יותר? אמנם לא מצאתי תשובה, אבל כשפתחתי את היומן וראיתי שהיום היה יום "לוחם בלתי תלוי צהוב" גיליתי לתדהמתי הרבה שהמנטרה שלו אומרת: "אני מגדיר על מנת לפקפק, מודד את חוסר הפחד. אני אוטם את שפיעת הבינה על ידי הטון הבלתי תלוי של הצורה. אני מונחה על ידי הכוח של הבחירה החופשית". וכשחיברתי את אירועי יום האתמול עם השיחה של היום ועם העבודה שעשיתי בגינה המנטרה היומית גרמה לי דווקא להרגיש מושפל, מאוכזב וקטן. מסתבר שלא כיף להרגיש מסונכרן.
(משמאל- תרשים הגל המתחיל בקצה השמאלי העליון, מימין- תרשים הכוחות היומיים כשבמרכז הלוחם הצהוב עם סימן השאלה שלו, מתחת- המנטרה היומית הנבנית משילוב של תכונות הטון והסימן היומיים)
|                | ||||||||||
|
נו מילא, אם כבר אני כלי ריק שממלא את רצון קונו מוטב לעשות זאת בלב שלם. מה הקין של מחר? אדמה אדומה אוברטון. אחלה, יום אדום זה יום שלי לעבוד בחוץ ואם כבר הסימן הוא אדמה נעבוד קצת בגינה. ומה המנטרה? "אני מייפה כוח כדי להתפתח, מצווה על סנכרון..." מדויק להפליא. נפלא.
אתם מוזמנים להגיב ולהשמיע את דעתכם, ו-ב-מ-י-ו-ח-ד דעות פוליטיות!
בחלק הבא- אני גולש על הגל, ומגיע לחוף
קריאה נוספת:
קריאה נוספת:
- מה הקין היומי שלך? - http://www.starroot.com/cgi/daycalc.pl
- אתר האם של "חוק הזמן" - http://www.lawoftime.org/ - כולל הסברי הקדמה על כל התכנים
- אתר המאיה הישראלי - http://www.mayazone.co.il/
מיקי יקירי, אני מקנא בחוויותך, תמשיך לעשות דברים מגניבים ולהכיר אנשים מוזרים :)
השבמחקדורון
אמנם נשמע מוזר מדי לטעמי, אבל ללמוד על דברים חדשים זה תמיד דבר מבורך. סקרנות היא אחת התכונות החשובות ביותר שיש לכל יצור חי וכדאי לפתח אותה כמה שאפשר. מקווה שלפחות תחזית מזג אוויר הטיבה עימך בעת השהות באוהל האינדיאני.
השבמחק