צפת - חלק ב'

תקציר:
אני לומד מאיש חכם על ייעודו של העם היהודי,
על ייעודם של החרדים ועל הדרך לזהות רוחניות מזויפת.
בהמשך אני לומד איך מפענחים טקסט
ומבין שאולי שטעיתי.
סטיקר קטן מחזיר אותי לשאלות קשות על היהדות
וכתבה בעיתון מביאה אותי להחלטה נחושה

מפת המסלול

ניצוצות של קדושה

יונתן היה האיש אליו כיוונו אותי לפגוש בצפת מלכתחילה, ובצדק. יונתן הציג בפניי דרכים שונות מאוד לראות הרבה מאוד דברים מסביבי. התחלנו בשיחה על ישראלים בהודו. לדעתו, כל החיפוש הישראלי מגיע מקרבה גדולה מאוד לקב"ה, "עצם השאלה, כן? עצם השאלה שבנאדם שואל כבר מביעה הבנה על-מודעת, לא מודעת אבל גם לא תת-מודעת, על-מודעת, שיש משהו מעבר לכל זה. ואנשים ישראלים, יהודים, מחפשים את זה. אתה לא תראה ערבים ישראלים מחפשים כל כך הרבה, נכון?"

- "אבל הם מוצאים הרבה מאוד דברים, לאו דווקא את השם. יש כישוף ויש אימן, ויש את הגלקטיים ויש בודהיסטים."

- "כמעט בכל הדתות, במערב זה בולט מאוד אבל גם במזרח זה מובלע ומשתמע, יש זלזול בגוף. שצריך לכבוש אותו, שצריך לגבור עליו וכאלה. ביהדות הקשר הוא אחר לגמרי, הקשר לחומר, לגשמיות. ביהדות מקדשים את זה. אנחנו העם שמטרתו לחבר את השמיים ואת הארץ, את החומר ואת הרוח. אבל תראה, בכל דבר, אפילו בהיטלר אם ניקח דוגמא, יש נקודה של אמת. בכל הדברים האלה יש נקודות של אמת אחרת זה לא היה תופס. ולכן אנשים נמשכים לזה... הממ?

היום, היום העם היהודי נמצא במקום מיוחד מאוד. הוא תמיד היה במקום מיוחד אבל היום אם תסתכל תראה משהו מעניין. רוב היהודים היום שונאים את היהדות, זה לא יאומן אבל זה ככה. והשנאה העצמית הזו, מאיפה היא באה? היהדות היא הלב הפועם של העולם הזה והשנאה העצמית הזו היא סימפטום עולמי ולכן ברור שאנחנו נחטוף אותו הכי חזק. היהדות היא לב העולם. תראה לי עוד עם שככה מסתובב בכל מקום, לא מעכשיו, אלא מתמיד. הממ? והיום זה עוד יותר ככה. יש בעם שלנו משהו מאוד אוניברסאלי וזה מביא אותנו לחפש, להסתובב, לתקן את העולם בכל מקום וכל הזמן. וזה מאוד יהודי, המרדף הזה שלכולם בעולם יהיה טוב לפני שלי יהיה טוב.

"בקבלה מדברים על זה שהתפקיד של עם ישראל זה להשיב את הניצוצות {שנשבו בעולם החומר אחרי שבירת הכלים - ע"פ הקבלה של האר"י} אל המקור שלהם, ואת זה אתה עושה בכל ברכה ובכל מצווה. אבל תראה לי עוד עם שככה מסתובב בעולם - נפוץ לכל עבר - אבל תמיד שב כמו מחזור הדם אל המקור שלו, אל הארץ שלו? עם ישראל אוסף, שלא במודע, ניצוצות של קדושה מכל מקום בעולם ומשיב אותם לכאן, לארץ ישראל."

עשר הספירות הקבליות - בית הכנסת האר"י האשכנזי

חרדים ומכשפים

אמרתי ליונתן שאני לא מסכים איתו לגבי השנאה העצמית. "אני חושב שהרבה מאוד יהודים שונאים את היהדות בגלל החרדים", אמרתי, "ג'לאל, הבהאי, אמר לי משהו חכם. הוא אמר לי שברגע שחברה מאבדת את היכולת שלה להסתכל בצורה פתוחה על העולם שסביבה זה מוביל מקום מסוכן."

- "לגבי החרדים יש משהו שאתה צריך להבין: הם לא סגורים סתם ככה. הם, איך קוראים לזה, קפסולת זמן. הם כמו גרעין כזה עם קליפה קשה ועבה שנועד לצלוח את כל השריפות ולהגיע שלם לשעה הנכונה. והם אותו הדבר, הם בנויים עם קליפה עבה כדי לשרוד את כל עידני העולם הזה ולשמור על הכל כמות-שהוא עד ל... אם צריך, ימות המשיח. ואתה יודע מה? אני מרגיש יותר בנוח ללמד חילונים ולהקל בכמה מצוות וכאלה כי אני יודע שהם שם, שיש כאלה ששומרים על הקפסולה.

"ויש עוד משהו שאתה צריך להבין לגבי החרדים. בעולם החילוני מתעסקים בהם הרבה ויש דיונים וויכוחים ונדמה שיש איזה דיבור. אתה צריך להבין - אתם פשוט לא מעניינים אותם. אני לא אומר את זה בקטע מזלזל, חס וחלילה, אבל חשוב שתבין את העולם החרדי. לא מעניין אותם כהוא-זה העולם החילוני ובטח שלא מעניין אותם מה החילונים חושבים עליהם."

סיפרתי ליונתן על החוויה שלי עם דמותו הסותרת של המכשף והוא ענה ישר "לא, בוודאי. הסימן הראשון לרוחניות מזויפת זה מיניות מופקרת".

- "באמת? למה?"

- "בטח. הרי מה זה מיניות? זה הכי אגו. זה הכי לי ולי ולי. ואם רוחניות זה לכבוש את האגו אז הדבר הראשון שרוחניות צריכה לנצח זה את המיניות. וכל אלה שמסתובבים ואומרים שמין ועירום זה לא אִישוּ, על מי אתם עובדים? הרי אם זה באמת לא היה אישו אז זה לא היה אישו ולא היינו צריכים לדבר על זה בכלל. עצם העובדה שאנחנו מדברים על זה, זה סימן שיש כאן משהו, אז אל תיתממו".

אזימוט חוזר

"אני יושב סביב המדורה בריינבואו עם הגב למקלחות של הבנות, עם הגיטרה ביד, מנגן וזה ואני מסתכל ואני קולט שכולם מסביבי, כו-לם, מציצים. ועם כל הרוח הטובה וזה אני מבין, שם אני מבין, שהכל זה תאווה, הכל זה יצר הרע. שזה רע מה שקורה פה"

- וזה הרגע שבו הבנת שאתה חוזר בתשובה?"

- "לא איזה, מה פתאום. נשארתי ברע, ונשארתי שם עוד שנתיים וחצי".

גיא עשה דרך ארוכה מאוד למקומו היום כיהודי מאמין. גם הוא תלמיד בבית המדרש "מעיינות" ובביתו התארחתי.

- "אז אתה עשית חיפוש רוחני", שאלתי, "תגיד לי, איך אתה יודע שמה שאתה עושה הוא נכון? איך אתה מבדיל בין הטוב לרע?"

- "לדור שלנו, לי ולך, זה באמת לא קל. אנחנו דור המיקרוגל. ולך תסביר עכשיו לאיזה ילד שהכדור אקסטא שהוא לוקח והרגש המטורף של החיבור שהוא מרגיש וכמה שזה טוב זה בעצם רע. אתה מבין? זה עשו! זה ה-"הלעיטני נא מן האדום-האדום הזה", זה ההבדל בין עשו ליעקב. עשו צד, ורש"י אומר שזה בעצם גנב, יענו אוכל עכשיו-מיד ויעקב מבשל עדשים שזה בדיוק ההפך - צריך ללקט ולהשרות ולבשל וזה אוכל שלוקח הרבה זמן להכין...

"אתה יודע מה? בצבא עשינו ניווטים, הייתי גרוע אבל זה לא משנה. בניווטים מלמדים אותך מה זה אזימוט חוזר. מכיר? אחלה. כשאתה מגיע לאן שאתה מגיע, אם אתה רוצה לדעת שהגעת למקום הנכון, אז אתה עושה אזימוט חוזר", גיא שולף מהמדף שליד המיטה חומש וטופח עליו עם ידו, "התורה זה האזימוט. איך אני יודע מה טוב? הספר הזה זה האזימוט. זה גם המפה, זה גם המצפן, זה הכל. לא צריך יותר מזה."

חריש ראשון

ישבנו ארבעה אנשים עם שי המורה לגמרא ולמדנו דף שנושאו מתי מותר לעצור באמצע קריאת שמע. אני כהרגלי צולל ישר פנימה ומתחיל לשאול שאלות פילוסופיות על דעתם של הרבנים ומקשה על מותר האהבה מן היראה וכיוב'. שי בלם אותי ברוב חן וסבלנות והסביר לי בפשטות:

"מִשְנָה לומדים בשיטת החריש. חריש ראשון- סתם. עוברים על הכתוב כדי להבין עם מה יש לנו עסק. חריש שני- מה נאמר. חשוב רק שנבין את הפשט, את המילים עצמן ואת משמעותן. חריש שלישי - למה אמר. ועכשיו רק פה אנחנו נכנסים לעומק הדף כדי לפענח אותו. אם תדלג על אחד השלבים אתה רק תתבלבל. אז בוא נחזור לקטע. מה פירוש המילה הזאת... "

לאחר השיעור ישבתי מול הנוף והבנתי כמה טעיתי, כמה נסחפתי ביוהרה של מתחכם לתוך מסע עמוק ישר ב"חריש רביעי" לפני שאני יודע בכלל מה קורה ולמה. אולי אני צריך להנמיך את ציפיותיי מהמסע, לצמצם את חקירותיי ל"חריש ראשון"? אבל לעבור כל כך הרבה פעמים על פני הארץ הזו ותושביה הוא עניין של חיים שלמים, ולי יש לי פחות משנה! האם לא מוטב שאנצל הזדמנויות אקראיות לצלול לעומק ולשלות פנינים מאשר להמתין חיים שלמים כדי למפות את הקרקעית? אבל אז מה אצליח להבין ממה שאמצא ללא ה"חריש" הראשון, השני והשלישי- מה מונע ממני להתבלבל?

ובכן, בחריש ראשון לא עונים על שאלות, אז לא נענה גם על זאתי...

העיר העתיקה של צפת - מבט מהר מירון

חזרתה של השאלה

יצאתי מהעיר העתיקה דרומה, מתכנן להקיף את העיר כולה מדרום לפני היציאה צפונה, ונתקלתי מיד בשיכונים העלובים של אזור קהילת ברסלב בעיר. סטיקר מסוים צד את עיני: "אני אוהב כל יהודי" ובבת אחת עלו בי כמו בהתקף בחילה כל ההתנגדויות שלי לדת היהודית, לממסד החרדי, לעולם הישיבות. אני אוהב כל יהודי... ומה לגבי מי שלא יהודי? איזו אהבה מזויפת! ישבתי בגן הציבורי מבולבל ואפוף מחשבות סותרות ורשמתי כותרת במחברת: "מה בי אינו מוכן לתשובה?"

הרשימה התחילה במבט פנימי - יש בי עדיין תאוות מיניות שלא נתקלו בקיר של חוסר התוחלת, הרוחניות שלי עדיין מרוכזת בעצמה ובאגו ועדיין לא רוצה להתפלל בציבור, יש בי עדיין הרבה תאוות צבע ושוטטות וגחמנות, יש בי עדיין הרבה מאוד גאווה שמתנגדת לביטולה.

אבל כאן הרשימה לקחה אותי החוצה. מה מציק לי? הרי כל הקשיים הללו הם קשיי מסגרת... מה בי לא מוכן לתשובה חרדית? הרשימה, כמו אבן במדרון, התגלגלה והתגלגלה והפכה למפולת שלמה - אני עדיין אחווה את המלבושים המגוחכים כהשפלה ואת השידוך כאונס, חורה לי היחס המתנשא כלפי גוים, חילונים וחצרות אחרות, אני עדיין מתקשה להאמין באושר ובשמחה הסינטטית של החסידים, אני עדיין נגעל מהעליבות ומהעוני שבו חיים רוב החרדים, אני מתנגד לדלות הגוון של האמנות והיצירה המרוכזים כל-כולם באמונה ותו-לא. אני משתאה נוכח היעדרותן של נשים מהנוף הציבורי והתורני, אני נרתע מהמונוטוניות של העבודה הרוחנית ואני סולד מהקיפאון התרבותי והאנכרוניזם שלו, אני בז להליכה העיוורת אחרי רבנים דוגמאטיים ולביטול המלא כלפיהם ואני בז למשיחיות המופקרת שלא מגבה את שאיפותיה בעשיית צדק או בצבירת זכויות. אני כועס ומתנגד להסתגרות ולסגירות ולגאווה היתרה ולחוקי הדם ולהעדר הסולידריות החברתית עם שאר תושבי הארץ, בין אם הם רואים בהם גרים, גוים, "תינוקות שנשבו" או יהודים כשרים. אני כועס על העדר דרך ארץ ועל ביטול המלאכה ועל השנור ועל שתיית כספי הציבור ללא תמורה הולמת, על הגזענות ועל הסקס-מניאקיות. אני כועס על זה שחברים שלי סיכנו את חייהם כדי לשמור עליהם וזה שווה בעיניהם כקליפת השום.

אז למה כן?

הסתובבתי עם רגש הבחילה הזה כמה ימים עד שחבר הביא לי לקרוא ראיון עם הרב דוד הרטמן. בימים שסבבו את הדיון הציבורי סביב הדרת נשים בעקבות דבריו של הרב לבנון לחיילי ישיבתו בנוגע לשירת נשים קולו של הרטמן הפך בי משהו כבד. מיד כשסיימתי לקרוא ידעתי. בגלל כל הסיבות שרשמתי במחברת אני כן רוצה להיות דתי! אני רוצה להפקיע את המתנה הזאת, את האור הזה, מידיהם של המנוולים. אני רוצה להשיב לי חזרה את ירושתי כדין, ירושתי בצדק, ירושתי לעולם (תרתי משמע), לִחְיוֹת ולְחָיוֹת אותה, ליהנות ממנה ולהחכים ממנה וזו זכותי הטבעית, לא פחות מזכותם של החרדים. כל אדם, כל ישראלי אוהב אדם צריך לקום ולקחת חזרה את דתו, תרבותו וירושתו ולהצילה מידי הקיצוניים, מידי השונאים, מידי המנוולים. לא זה אלי ענו ואמרו! ככל שירבו האנשים הטובים המאמצים את הדרך והתורה הזו כך תקטן הזיקה בינה ובין הקיצוניות והסגירות. נהיה לי ברור שבלבי-שלי מתנהלת המערכה ובלבי-שלי יוכרע הקרב על גורלו של אוצר הרוח שנקרא יהדות.

ואני לא מוכן להרים ידיים.

בחלק הבא: התנחלות גלילית

קוראים יקרים,

כמו תמיד אתם מוזמנים להגיב ולהשמיע את דעתכם. חושבים אחרת? מצוין! זה המקום.